גזר דין בתיק ת"פ 2609-07-10

1.       הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של תקיפת בת זוג לפי סעיף 379 + 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין], כאשר המדובר באירוע אלימות כלפי המתלוננת, אשתו, ביום 28.1.09. בשעה 4:00 לפנות בוקר, בחדר השינה בביתם, דחף את המתלוננת בעודה מחזיקה בידם את בתם בת השנתיים ומחצה. בהמשך, גרר את המתלוננת לחדר האמבטיה, שם משך בשערות ראשה, נתן לה מכה בראש עם הידיים וירק עליה מספר רב של פעמים (לפחות 10) - תוך שהמתלוננת נושכת את ידו של הנאשם.

2.       במסגרת ההסדר החלקי, הוסכם על קבלת תסקיר בעניינו של הנאשם לצורך בחינת מצב היחסים בין בני הזוג, כשהתביעה הצהירה כי עמדתה העונשית למאסר בפועל (הכרעת-הדין ניתנה ביום 12.12.10). ייאמר, כי בתחילה, שני תסקירים כללו המלצה טיפולית. בהמשך, הנאשם לא התייצב לדיון בעניינו (ביום 27.11.11), ובסופו של יום, לאחר קבלת תסקיר משלים נוסף (מיום 28.6.12), שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

3.       תסקיר מיום 7.4.11 מלמד אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם - אז נשוי, אב לחמישה ילדים, עובד כקצב. כן תוארו מאפייני מערכת היחסים המתוחה בין בני הזוג, כשכל אחד מהם מתקשה להתבונן בעצמו ולקחת אחריות על התנהגותו וכן נסיונות טיפול שנערכו בעקבות הליך פלילי קודם. באשר לעבירה, ציין הנאשם כי נהג באלימות כתגובה לאלימות המתלוננת, כשמצויין כי הנאשם מתקשה לקבל אחריות על בעייתיות כלשהי בהתנהגותו ומשליך האשמה על אשתו. למרות עמדותיו של הנאשם, הוא הופנה למרכז למניעת אלימות במשפחה ב"יד שרה" לצורך טיפול קבוצתי קצר מועד וטיפול זוגי. בשלב זה, עם תחילת הטיפול, המליצה קצינת המבחן לאפשר המשך הטיפול תוך הטלת צו מבחן. בתסקיר מיום 13.7.11 דווח, כי הנאשם סיים את הטיפול הקבוצתי וצפוי להשתלב בתוכנית המשך, כאשר נסיון לשלב את בני הזוג בטיפול זוגי לא צלח. קצינת המבחן ציינה את הערכתה, כי בהעדר המשך טיפול, מצוי הנאשם בסיכון להתנהגות אלימה חוזרת, כשברקע מערכת יחסים מתוחה המקבלת ליתים תכופות אופי אלים, תוך שהנאשם מביע רצון להתגרש מבת-זוגו אך חסר כוחות לעשות כן. על כן, חזרה היא על המלצתה להעמידו במבחן לצד הטלת ענישה מותנית, כשהנאשם ציין כי אינו פנוי לבצע עבודות של"צ.

          בדיווח מיום 6.11.11 תיארה קצינת המבחן, כי במהלך תקופת הדחיה חלה הסלמה במערכת היחסים, ובני הזוג שיתפו כי אירעו מספר מקרי אלימות פיסית ומינית מצידו של הנאשם. עוד מסרו, כי הם מצויים בהליכי גירושין. לדיון שהתקיים בסוף החודש לא התייצב הנאשם, ובדיון שהתקיים ביום 21.2.12, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר משלים, בהסכמה.

          בתסקיר האחרון מיום 28.6.12 דווח, כי בני הזוג נפרדו אך חזרו להתגורר יחד בחודש אפריל. הנאשם אכן הגיע לתהליכי אבחון וקבלה במרכז למניעת אלימות במשפחה, אך סירב להגיע לראיון המשך. במהלך תהליך האבחון, הנאשם השליך את האחריות להתנהגויות האלימות שלו על אשתו ומסר, כי יכול להימנע מהתנהגות אלימה כלשהי כלפיה בעתיד, ועל כן סבור, כי אינו זקוק לעזרה טיפולית. לאור עמדותיו הנחרצות, הנאשם לא המשיך בטיפול במרכז לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה. בשיחה שקיים עם קצינת המבחן טען, כי מצב היחסים הזוגיים השתפר, ולטעמה בלט כי עושה שימוש במנגנוני הגנה של הכחשה, מינימליזציה והדחקה של הבעייתיות במערכת היחסים שלו עם אשתו וחומרת מעשיו כלפיה. בשיחה שקיימה קצינת המבחן עם המתלוננת מסרה תמונת מצב הפוכה (פיסקה 3 בעמוד 2), כאשר לטענתה המצב מסלים, והנאשם מפעיל עליה לחצים למסור שהמצב ביניהם תקין.

          קצינת המבחן מסכמת, כי המדובר בנאשם הסובל מבעיית אלימות מתמשכת, היה בתקופת נסיון ארוכה, התקשה להתמיד בטיפול ובהמשך התנגד להמשך טיפול קבוצתי, נעדר מוטיבציה לשינוי ואינו בעל תובנה לקשייו ולבעיותיו בתחום האלימות. על כן, בסופו של יום, נמנעת היא ממתן המלצה טיפולית בעניינו.

4.       ב"כ המאשימה טענה, כי המדובר בנאשם אשר בעברו כבר הורשע באלימות כלפי אשתו, הפנתה לנסיבות החמורות של אירוע האלימות ולהערכת שירות המבחן כי המדובר באדם הסובל מבעיית אלימות מתמשכת. בהעדר אפיק שיקומי, יש להטיל ענישה כגמול על המעשים - ועל כן, עותרת היא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס כספי סמלי.

5.       ב"כ הנאשם הדגישה, כי התיקון בעובדות כתב-האישום משקף, כי גם המתלוננת נקטה באלימות כלפי הנאשם, כשהמדובר במערכת יחסים הכוללת אלימות הדדית. עוד הזכירה, כי הנאשם נרתם לטיפול, לפחות באופן חלקי. לטעמה, שליחתו של הנאשם אל מאחורי סורג ובריח על רקע האלימות המתוארת בכתב-האישום תהווה ענישה בלתי סבירה. עותרת היא להתחשב בחלוף הזמן, בתיקון לקולא בכתב-האישום, בנטילת האחריות וההודאה של הנאשם בפני בית-המשפט שייתר את העדת המתלוננת, במצבו הרפואי ובשיתוף הפעולה שלו בטיפול ב"יד שרה". על כן, עותרת היא להסתפק בהטלת מאסר על תנאי, ולחילופין להפנות את הנאשם לקבלת חוות-דעת של הממונה על עבודות השירות.

6.       בדברו לבית-המשפט ביקש הנאשם לשכנע כי הוא לוקח אחריות על מעשיו, עשה מאמצים רבים כדי לשקם את המשפחה, תיאר את עצמו כקורבן מול התנהגותה האלימה של אשתו, וכי הגיע להחלטה לסיים את הנישואין. עוד תיאר את הקשיים שהביאו אותו לסרב לטיפול הקבוצתי, כשלטענתו נתרם מהטיפול הפרטני. עוד ביטא בושה על מעשיו, וביקש כי תינתן לו הזדמנות להתחיל בחיים חדשים.

7.       עבירות האלימות ככלל - וכנגד בנות זוג בפרט - הפכו זה מכבר לרעה חולה, אשר בתי-המשפט מצווים להיאבק בה. נסיבות האירוע, הכוללות נקיטה באלימות משפילה ומתמשכת, בשעה שלפנות בוקר, בעוד המתלוננת מחזיקה בילדתם הרכה בשנים של בני הזוג, מעלה את הצורך בהשתת ענישה מוחשית לאחר שנמנעה ממנה תחושת הבטחון האישי דווקא בביתה, האמור להיות מבצרה.

8.       לנסיבות החמורות של אירוע האלימות יש להוסיף את נסיבות העושה, המבססות את עתירת המאשימה לשלוח את הנאשם אל מאחורי סורג ובריח. המדובר בנאשם אשר עמד לדין בשנת 2004 בגין תקיפת אשתו, כשנסיונות טיפול דאז לא צלחו, ובית-המשפט הסתפק בהטלת ענישה הרתעתית. כיום, לאחר תקופת נסיון ארוכה, במהלכה ניתנו לנאשם הזדמנויות להשתלב בטיפול ולהפיק ממנו, ההערכה היא, כי הוא מצוי בסיכון להישנות התנהגות אלימה, אינו מביע כל תובנה לקשייו, לחומרת מצבו ומוטיבציה לשינוי, משליך אחריות על המתלוננת ורואה עצמו כקורבן.

9.       על כן, מדיניות הענישה המתחייבת נוכח מהות העבירה, נסיבות אירוע האלימות ומצבו של הנאשם וההערכה כי הוא סובל מבעיית אלימות מתמשכת - כל אלו אינם מאפשרים להעביר מסר סלחני של ענישה שאינה מאחורי סורג ובריח.

10.     קיימים מספר שיקולים לקולא, המביאים לכך, שראוי יהיה להשית על הנאשם מאסר בפועל מתון. שיקולים אלו כוללים את הודאתו בכתב-אישום שתוקן לקולא שהביאה לחסכון העדת המתלוננת, המאמצים שהשקיע הנאשם במהלך תקופות מסויימות בנסיון להתגייס לטיפול, וכן יש להתחשב בחלוף הזמן מאז האירוע ובעובדה שהמדובר במאסר ראשון.

11.     לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

          8 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע; מאסר על תנאי של 5 חודשים למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון.

לאור הענישה המוחשית שהוטלה, אינני מטילה ענישה כספית בדמות פיצוי ו/או קנס.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום,  23 יולי 2012, במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: